חסימת תעלה קשתית ב־BPPV שאינו ניתן לטיפול

אבחון

סחרחורת תנוחתית שפירה (BPPV) מתפתחת כאשר גבישי סידן זעירים עוברים מהמקולה שבפרוזדור אל אחת התעלות הקשתיות ומפריעים שם לזרימת האנדולימפה. האבחון נעשה באמצעות תמרון תנוחתי תוך מדידת תנועות העיניים — הניסטגמוס מצביע על התעלה הקשתית הפגועה; הצורה השכיחה ביותר מערבת את התעלה הקשתית האחורית. לפני ניתוח יש לשלול גורמים אחרים לסחרחורת תנוחתית, כגון חסר בכיסוי הגרמי של תעלה קשתית, פיסטולה פרילימפטית או הפרעה מרכזית במוחון.

תסמינים

התסמינים האופייניים הם התקפים קצרים ועזים של סחרחורת סיבובית, המתעוררים בעקבות שינויי תנוחה — בעת התהפכות במיטה, מעבר לישיבה, שכיבה או התכופפות — ומלווים בבחילה, בהקאה, בהזעה ובתחושה חזקה של חוסר יציבות. בין ההתקפים קיימים לעיתים קרובות חוסר יציבות מתמשך בהליכה והתנהגות הימנעותית; ההתקפים עצמם נמשכים לרוב שניות בלבד.

גורמים

לרוב הגבישים מתנתקים ללא גורם חיצוני, כחלק משינויים במקולה הקשורים לגיל; התופעה שכיחה יותר אצל אנשים לאחר חבלות ראש, לאחר מחלות של האוזן הפנימית, לאחר ריתוק ממושך למיטה ובמצבי מחסור בוויטמין D. אם ה־BPPV נסוג לאורך חודשים למרות תמרונים תנוחתיים חוזרים, הוא מוגדר כעמיד לטיפול.

אפשרויות טיפול

הטיפול המועדף הוא תמרוני שחרור חוזרים; רק אם אלה אינם מספיקים לאורך חודשים נשקלת חסימה של התעלה הקשתית הפגועה. במסגרת ההליך נחשפת התעלה הקשתית בניתוח בחלק הסלעי של עצם הרקה, ומקטע קצר שלה נאטם באבקת עצם, ברקמת חיבור או ברקמת חיתולית, כך שהגבישים אינם יכולים עוד להניע את האנדולימפה. בסדרה של 55 אוזניים שנותחו נעלמה הסחרחורת התנוחתית בכל המקרים; אצל חלק מהמטופלים הופיעה ירידה קבועה בשמיעה, וחוסר יציבות זמני בהליכה הוא תופעה שכיחה. לאחר ההליך נערכות בדיקות מעקב של השמיעה ושיווי המשקל; חוסר יציבות שנותר מטופל באמצעות אימוני שיווי משקל.