כולסטאטומה

אבחון

כולסטאטומה היא הצטברות של תאי עור מתקרנים באוזן התיכונה ובזיז הפטמתי, הגדלה באיטיות ועלולה לפגוע במבנים סמוכים. האבחנה נעשית לרוב באמצעות מיקרוסקופ אוזניים או אנדוסקופ: עור התוף שקוע בחלקו העליון, או שנראה בו נקב שדרכו נראית מסה לבנבנה. בדיקת שמיעה מראה אם כבר קיימת מעורבות של עצמות השמע; טומוגרפיה ממוחשבת יכולה להדגים ביתר דיוק את היקף הממצא ואת מעורבות העצם.

תסמינים

תופעה אופיינית היא הפרשה מוגלתית מתמשכת מאוזן אחת, לעיתים קרובות בעלת ריח רע, המלווה לעיתים קרובות בירידה מתגברת בשמיעה או בתחושת לחץ. מכיוון שהמסה עלולה לפגוע במבנים גרמיים, סחרחורת, טנטון או חולשה של שרירי הפנים הם סימני אזהרה שיש לברר בהקדם.

גורמים

ברוב המקרים כולסטאטומה מתפתחת עקב הפרעה מתמשכת באוורור דרך חצוצרת השמע: עור התוף שוקע בחלקו העליון ויוצר כיס שבו מצטברים תאי עור. לאחר נקבים בעור התוף או ניתוחים, עור עלול לצמוח לתוך האוזן התיכונה; לעיתים נדירות מדובר בממצא מולד.

אפשרויות טיפול

לא ניתן לסלק כולסטאטומה באמצעות טיפות או תרופות; הטיפול הוא ניתוחי. בניתוח מסירים את המסה דרך גישה מאחורי האוזן ומנקים את הזיז הפטמתי; קיימות שיטות המשמרות את הדופן האחורית של תעלת האוזן, ושיטות היוצרות חלל פתוח לצמיתות. ניתן לשחזר עצמות שמע שנפגעו באמצעות טימפנופלסטיקה, באותו ניתוח או בניתוח מאוחר יותר. בשל הסיכון לצמיחה חוזרת, מומלץ להמשיך בבדיקות מעקב במשך שנים רבות.

לאחר ההליך

לאחר הניתוח מטפלים בפצע ומגינים עליו במשך כמה שבועות; בתקופה זו אין להטביל את האוזן במים. תהליך ההחלמה מלווה בבדיקות שמיעה ובבדיקות מעקב מיקרוסקופיות. לעיתים מתבצע ניתוח שני כעבור כמה חודשים, כדי לבדוק את התוצאה, להסיר רקמה שנותרה או לשפר את השמיעה.