שברים בעצם האף

אבחון

שבר בעצם האף הוא השבר השכיח ביותר בעצמות הפנים. לאחר פגיעה בודקים את האף מבחוץ ומבפנים: בודקים נפיחות בעור, רגישות וסטייה מהמנח התקין; באמצעות רינוסקופיה או אנדוסקופיה של האף מעריכים את הרירית, את מחיצת האף ואת האפשרות של הצטברות דם בין המחיצה לרירית. צילומי רנטגן של האף נדרשים לעיתים רחוקות; מוסיפים בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת אם קיים חשד לפגיעות נוספות בפנים או בבסיס הגולגולת.

תסמינים

תסמינים אופייניים הם כאב, נפיחות ותחושת לחץ מעל גשר האף, וכן דימום מהאף בשעות הראשונות, תחושת חריקה במגע וסטייה נראית לעין של האף. שטפי דם בעפעפיים וסביב העיניים שכיחים בפגיעה זו. אם נמשכת הפרעה חד־צדדית בנשימה דרך האף או שמחיצת האף בולטת, נדרשת הערכה רפואית בהקדם; הפרעות ראייה או ראייה כפולה לאחר פגיעה בפנים מחייבות פנייה מיידית לבית חולים.

גורמים

ברוב המקרים שברים בעצם האף נגרמים ממכה ישירה או מחבלה באף, למשל במהלך פעילות ספורטיבית, עקב נפילה, בקטטה או בתאונת דרכים. מכיוון שעצם האף דקה ובולטת בהשוואה לשאר עצמות הפנים, היא נשברת גם בהפעלת כוח מועט. אצל ילדים יש לבדוק אם נפגעה גדילת שלד האף; חסימה חד־צדדית מתמשכת של הנשימה דרך האף לאחר השבר עלולה להעיד על פגיעה במחיצת האף.

אפשרויות טיפול

בשעות הראשונות הדגש הוא על קירור, עצירת הדימום והגבהת פלג הגוף העליון; הצטברות דם במחיצת האף מנוקזת בהקדם כדי למנוע פגיעה בשכבת הסחוס. אם עצם האף זזה ממקומה, לרוב מחזירים אותה למנח ישר בשיטה סגורה, באלחוש מקומי או בהרדמה כללית, בהתאם לגיל ולהיקף הפגיעה. בדרך כלל ממתינים עד לירידת הנפיחות לפני החזרת העצם למקומה, לרוב ימים ספורים; אצל ילדים זמן ההמתנה קצר יותר מאשר אצל מבוגרים. לאחר מכן שומרים על המנח הישר באמצעות סד חיצוני וסדים פנימיים קטנים על גבי המחיצה למשך כמה ימים; בתקופה זו יש להימנע מחבטות באף ומקינוח חזק שלו.

אם נותר עיוות במנח או קושי בנשימה דרך האף, ניתן לחזור על ההליך במועד מאוחר יותר או להשלים אותו בניתוח לתיקון האף. לאחר שבר בעצם האף נבדק אם מחיצת האף ישרה ואם שני צדי האף פתוחים למעבר אוויר; כאבי ראש דו־צדדיים, גלדים מתמשכים או זיהומים חוזרים הם סיבות להערכה חוזרת.