דימום מהאף

אבחון

דימום מהאף (אפיסטקסיס) הוא אחד ממצבי החירום השכיחים ביותר במרפאת אף־אוזן־גרון. בדרך כלל מקור הדימום הוא בחלק הקדמי של מחיצת האף, שבו כמה כלי דם עדינים עוברים סמוך מאוד לפני השטח. לאחר עצירת הדימום נבדק האף באנדוסקופיה כדי לאתר את מקור הדימום; בדיקת דם עשויה לחשוף הפרעה בקרישת הדם, ומדידת לחץ דם עשויה לזהות גורם המסייע להופעת הדימום.

תסמינים

התסמין האופייני הוא דם בהיר הזורם קדימה מאחד הנחיריים, לעיתים קרובות לאחר קינוח האף, שפשוף או כשהרירית יבשה. אם הדם זורם בעיקר במורד הלוע, מופיע משני הצדדים או נמשך יותר מכחצי שעה למרות לחיצה רגועה, ייתכן שמדובר בדימום אחורי וחמור יותר. סחרחורת, חיוורון ובחילה בזמן דימום חזק הם סיבות לפנות מיד לבית חולים.

גורמים

ברוב המקרים דימום מהאף מופיע בעקבות גירוי או פגיעה ברירית: עקב חיטוט באף, קינוח חזק של האף, אוויר יבש ממערכות חימום, הצטננות, דלקות אלרגיות או שימוש מתמשך בתרסיסי אף. לחץ דם גבוה באופן קבוע, תרופות המעכבות קרישת דם, הפרעות קרישה מולדות ושינויים בכלי הדם מגבירים את הנטייה לכך. במקרה של הפרשה חד־צדדית בעלת ריח רע, נשקלת גם האפשרות של גוף זר.

אפשרויות טיפול

תחילה נוקטים אמצעי עזרה פשוטים: יושבים זקוף, מחזיקים את הראש מוטה מעט קדימה ולוחצים ברציפות על שני השלישים התחתונים של האף במשך עשר דקות לפחות. אם מקור הדימום נמצא בחלק הקדמי של האף, לרוב צורבים אותו — באמצעות זרם חשמלי (אלקטרוקאוטר) או באופן כימי באמצעות חומר צורב, בשני המקרים לאחר אלחוש מקומי והסרת גלד הדם. אם אין בכך די, ניתן לשקול טמפונים, בלונים לאף או טמפונדה אחורית; בדימומים חוזרים ניתן לסגור כלי דם בניתוח.

לאחר הצריבה נדרשת תקופת מנוחה וזהירות: אין לחטט באף או לקנח אותו בחוזקה, יש לשמור על לחות הרירית ולהמשיך בטיפול בתרופות המעכבות קרישה רק לאחר התייעצות רפואית. מכיוון שהאזור שנסגר זה עתה עלול לדמם שוב בימים הראשונים, נערכות בדיקות מעקב; במקרה של אירועים חוזרים, נבדקים מחדש תפקודי הקרישה, לחץ הדם ומצב האף.